אני מודה שכשהגעתי בפעם הראשונה לבית בנירית, התבלבלתי מרוב נישות. היו בו נישות כמעט בכל פינה… בכניסה לבית, בחדרי השינה, בסלון. גולת הכותרת היתה המטבח אשר מרוב נישות נותר בו לבסוף חלל קונכייתי וקטן. לפני עשר שנים נישות הגבס נחשבו ה- דבר, אבל כיום זה כבר קצת פסה. בעיקר לאחרונה כשכמעצבים אנחנו מנסים לדקק כל דבר ולהתישר לקו אפס.
היה לי ברור שלא בכל הנישות נשתמש ושחלקן ישנו את יעודן. החלטנו לוותר על הנישות הדקורטיביות ולהשמיש את הפונקציונליות שבהן. במטבח ויתרנו על הנישה שנבנתה עבור המקרר ושילבנו אותו בארונות הגבוהים. את הנישה שהאדריכל תכנן עבור הקומקום (מוזר, נכון?!) השארנו, אך הוספנו לה מדפים עבור כלי אוכל וספרי בישול ואפייה.
בסלון היתה נישה שהתלבטנו ממושכות לגביה. הנישה שימשה במקור עבור טלוויזיה, אך מכיוון שהלקוחות שלי אינם צופים בה, היא נשארה מיותרת (וגם לא אסתטית במיוחד, אם להיות כנים;-)). אני חשבתי שסגירה של הנישה הזאת תוכל דווקא להגדיל את הסלון כי הקיר שאליו מוצמדת הספה יתארך, אבל בסופו של דבר הוחלט לישר אותה ולהשאיר אותה כחלל לעציצים עם אופציה למיקום קמין בעתיד.
את הנישות שבכניסה לבית היה לי ברור שצריך לסגור. הן יועדו לארונות החשמל והתקשורת וכמו כן לתליית תיקים ומעילים. חבל שלא מצאתי את התמונה של ‘הלפני’ אבל תסמכו עלי שבלגן כזה זה ממש לא מה שהייתם רוצים לראות כשאתם מגיעים הביתה. את הגוון של החזיתות בחרנו בהתאמה לפלטת הצבעים הכללית ואת הידיות התעשייתיות התאמנו לידיות המטבח.
בחדר השינה החלטנו לנצל את הנישה הגדולה שתוכננה לארון הבגדים ותכננו לשם ארון בילט-אין שניצל כל סנטימטר לאחסון. מעבר להיבט הפרקטי, גם מבחינה אסתטית זה לא כל כל נעים לראות ארון קטן בנישה גדולה. גם את הנישה הקטנה שיועדה לטלוויזיה ניצלנו כדי להניח תמונות וקצת פיצ’פקס (כן כן, זה מהקולקציה הנורדית של אליאור ושלי), כי כאמור לא היה בה צורך.
אני חייבת לציין שאם כן ממקמים טלויזיה בחדר השינה נישה יכולה לפתור את המראה הפחות אטרקטיבי של צידי המכשיר ושל חוטי החשמל.
הנישה שנוצלה בצורה הכי מוצלחת היתה דווקא הנישה שנראתה לי הכי מיותרת מלכתחילה. נישה במסדרון שיועדה כנראה לאיזה חפץ נוי מוארך כמו שהיה מאוד נפוץ לפני עשור… וכיום פשוט העלתה אבק. התאמנו לה מדפים במרווחים של 30 ס”מ והלקוחות שלי מצאו לה דלת תריס מפירוק שהתאימה לו בדיוק וכך נוצר לו ארון נעליים מושלם (ומאוורר).
דווקא בחדר הרחצה ייצרנו נישה שלא היתה שם לפני. לקיר שאליו הוצמדה האמבטיה היתה בליטה שכנראה נוצרה כתוצאה משיקולים הנדסיים, כדי לטשטש את הבליטה הוספנו לה ‘השלמה’ וגם יעוד – לבקבוקי שמפו וסבונים. אני חושבת נישות כאלה הן מאוד פרקטיות, אבל לא תמיד אני ממליצה עליהן כי בגלל הזוויות שיש בהן לא עם כל חיפוי התוצאה מוצלחת.
ולסיום, לא בדיוק נישה… אבל כשהפכנו את המחסן של הבית לקליניקה טיפולית, נותר משטח בכניסה ללא הריצוף המקורי. כמו שבדרך כלל קורה , כשיש אילוצים מופיעים הרעיונות העיצוביים הטובים ביותר. ‘פרשנו’ משטח של מרצפות מצוירות, שהוסיף לבית מבחוץ את הקסם של הבפנים.
אז מה דעתכם בסוגיית הנישות? חיוני או מיותר? ואם יש לכם עוד רעיונות לניצול יעיל של נישות אני כמובן אשמח לשמוע…
צילמה בכשרון רב כמו תמיד: שירן כרמל.