כבר הזכרתי כאן שעבדתי בעבר במכון להתפתחות הילד. כיום אני חווה את הדברים מהצד השני שלהם, כשאני כאמא מלווה את יהלי שלי לטיפול בריפוי בעיסוק. ליהלי, ממש כמוני, יש קושי בעיבוד חושי. זאת אומרת שהדרך בה אנחנו קולטים או מפרשים את הגירויים החושיים ביומיום שלנו אינה מווסתת. לפעמים אנחנו בתת-רגישות ולעיתים קרובות יש לנו רגישות יתר לתחושות מסוימות. מלחמת החורמה שיהלי מנהל מול התוויות שעל הבגדים שלו היא רק אחת מהדוגמאות הבולטות של הרגישות שלו למגע, אבל בפועל זה בא לידי ביטוי גם במערכות חוש נוספות.
אחד הכלים בהם השתמשתי כמרפאה בעיסוק ואני לאחרונה חוזרת להשתמש בו כמעצבת פנים, הוא ‘סדר יום אופייני’ בו אני מבקשת מהמטופלים / הלקוחות לתאר לי את סדר יומם ומנסה לאתר בו את הקשיים על ידי שאלות מכוונות. בעיצוב פנים, הנקודות שעולות קשורות ברובן לנוחות, ליעילות, לאחסון וכו’, אבל אצל משפחות שיש בהן בני משפחה שסובלים מקושי בויסות חושי, עולים בדרך כלל גם עניינים שמאפיינים את הרגישות שיש להם לקולות, ריחות ותחושות אחרות.
מכיון שהתופעה של קושי בעיבוד חושי משתנה מבנאדם אחד לאחר ויכולה אפילו להשתנות אצל אותו בנאדם בתקופות שונות בחייו, לא פשוט לטפל בה ויש צורך בהתאמה אישית של מרפאה בעיסוק. אני, כאמור, לא עוסקת במקצוע כבר כמה שנים טובות ולא מעודכנת במחקרים האחרונים בתחום, אבל מנסיוני האישי והמשפחתי ומכמה לקוחות די דומים לי, אספתי כמה עקרונות כלליים שיכולים לעזור לאוכלוסיה הזאת (אויש, המילה הזאת נשמעת נורא… הכוונה היא כמובן אלי ולשכמותי ;-)) ואפשר לישם אותם בקלות כאשר באים לתכנן ולעצב להם את סביבת המגורים.
כשחושבים על זה, אנחנו כולנו חיים בעולם מוצף בגירויים, לפעמים מספיק רק לצאת לרחוב כדי לחטוף סחרחורת מהעומס של השלטים, מקולות כלי התחבורה ומהריחות השונים. כמה חשוב שהבית שלנו יהיה מקום רגוע יותר ומותאם עבורנו.
אז איך בעצם מעצבים בית לאנשים עם ליקוי בויסות חושי?
תאורה
אם רוב האנשים מעדיפים שהבית שלהם יהיה כמה שיותר מואר, לאנשים עם SPD עדיף לאפשר כמה תרחישים של תאורה ובינהם גם תאורה מינורית יותר, שלרוב האנשים תראה כמעט חשוכה. אור פלורוסנטי קר יכול להוות ממש מטרד עבור אנשים כאלה, ככה שגם אם כבר קיים גוף תאורה פלורוסנטי בבית, שינוי גוון הנורה לצהוב חם יכול לשפר את המצב בצורה משמעותית.
פלורוסנט – BIG NO!
עומס חזותי
אני לא חושבת שיש מישהו שנהנה מבית מבולגן, אבל אצל אנשים וגם אצל ילדים עם SPD הבלגן ממש פוגע באיכות החיים. גם אם הם עצמם לא מסודרים, הם עדיין זקוקים ל’שקט בעיניים’ הפתרון הוא כמובן באחסון סגור והרבה ממנו. אני יכולה להוסיף לזה גם לייעד מקום לכל דבר ולמעט בפיצ’פקס אבל בסופו של דבר לכל אחד יש את השיטות שלו לשמור על הסדר. אני לא בנאדם מסודר באופיי, אבל באיזשהו שלב הבנתי שהצורך שלי בסדר הוא לא איזו העדפה של עקרת בית פרפקציוניסטית, אלא צורך בסיסי שמשפיע על שלוות הנפש שלי, על תפוקת העבודה שלי ועל האוירה בבית
רגישות חזותית יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים נוספות ושונות. אני אישית מאוד אוהבת פטרנים מסוגים שונים, אבל אני מודעת לזה שלא לכולם זה נעים בעיניים. כשהראיתי ללקוח שטיח שחשבתי שיכול להתאים עבורו והוא אמר לי ששטיח כזה יכול לגרום לו להתקף אפילפטי… הבנתי שבשבילו עדיף לשמור על שקט חזותי גם בהדפסים וגם בצבעוניות.
כריות עם הדפסים יפיפיים של jonathan adler… מממ אולי לא כדאי
אקוסטיקה
רעשים ‘סטנדרטיים’ האופיינים לרוחב סואן או לחילופין רחשים של הטבע שאינם חוצים את המסננת הטבעית ואצל רוב האנשים לא היו מגיעים כלל לתודעה יכולים להפריע לאנשים עם SPD. במצבים כאלה אני ממליצה לשקול חלון עם זכוכית בידודית ומסגרת אטומה ולא להסתפק בטריפלקס רגיל. כמו כן, אני משתדלת אם אפשר למקם את חדר השינה באזור שאינו חזיתי.
גם רעש ‘לבן’ של הבית, כמו מנוע של מזגן, מקרר וכו’ מורגש יותר אצל אנשים עם רגישות שמיעתית וכדאי לקחת את זה בחשבון כאשר רוכשים מכשיר חדש. טיפ חשוב בהקשר הזה הוא להוסיף לבית טקסטיל. שטיחים, וילונות וכריות סופגים רעש לבן והד ומשפרים את האקוסטיקה בחלל.
ריח
אני יודעת… נרות, שמנים ומפזרי ריח יכולים להיות פינוק אמיתי עבור רוב האנשים. אבל אני אישית ממש סובלת כשאני נכנסת לספא עם ניחוחות ארומטיים שכאלה או סתם לחנות עם ריח מוגזם. ריחות של בישול אני דווקא אוהבת, אבל אם הבית לא מאוורר כמו שצריך, גם הם יכולים להפוך לעינוי. ועוד לא דיברנו על ריחות של עובש, טחב וכו’ – מה עושים? דואגים מראש לאוורור יעיל של חדרי הרחצה ואזורי הבישול. לעולם לא מסתפקים בוונטה לחללים רטובים – טובה ככל שתהיה, היא לעולם לא תעשה את העבודה הפשוטה של פתיחת חלון – ובמטבח קולט אדים כמובן.
נרות בעטיפה משגעת של H&M HOME, רק הריח יכול להטריף אותי…
טקסטורות
קצת מביך אבל עם כל המודעות שיש לי לנושא אני מודה, שלקח לי זמן להבין למה יהלי המציא את הכלל ש’משחקי קופסה משחקים רק על הרצפה ולא על השטיח’… לא נעים לו לשבת על שטיח הקילים שנמצא אצלנו בסלון והוא מעדיף לשבת על הרצפה הקרירה. גם במגבות יש אצלנו בבית כאלה שנחשבות ‘מגבות פרווה’ וכאלה שנחשבות ‘מגבות קוצים’ (הגדרות שלו)… למצעים של המיטה כמובן שלא אעז לבחור משהו שלא עשוי מכותנה ובקיצור צריך לחשוב פעמיים על כל טקסטורה שנכנסת לבית.
עלמה מדגמנת ל- pique ונהנית ממצעים איכותיים ונעימים
אז אלו התובנות שאני צברתי מנסיוני ושהתאימו לי ולבחור הקטן שלי. האם אתם מכירים אנשים עם קושי בעיבוד חושי? האם אתם בעצמכם כאלה? האם עשיתם שינוי בסביבה שעזר לכם להרגיש טוב יותר? אם כן שתפו אותי… אני אשמח כל כך!
- אם אתם רוצים לקרוא עוד על SPD – Sensory Processing Disorder תוכלו למצוא כאן מידע כללי בעברית וכאן מידע מעמיק יותר באנגלית.
את התמונות המשפחתיות שלנו צילמה מוריה שטיין המוכשרת, את התמונות של עלמה ל- PIQUE צילמו סימסיסטרס המגניבות ?
אם אהבתם את הפוסט הזה, אולי תתענינו גם ב- פוסט לאמהות בלבד